תיק עבודות

הפרויקט בוחן את מערכת היחסים בין העיר לבין עמק המצלבה, ובין תנועת בני האדם לתנועת בעלי החיים.

מיפוי היסטורי ותנועתי של העמק הראה שככל שהעיר התפתחה, עורקי התחבורה סביבו התעצמו והמרחב של בעלי החיים הצטמצם. עם זאת, בלב העמק נותר שטח פתוח עם "צומת נסתר" של בעלי חיים, ומרעולים ושבילי שיטוט חוצים אותו. הניתוח הוביל לגישה של מסגור המבט: כמו בחלל הרואה במוזיאון ישראל ובתחנה לחקר ציפורים ליד הכנסת, התכנון יוצר מבט ממוסגר אל מה שנסתר.

הפרויקט עוסק בנחל שפירים, שמתחיל בלוד וזורם לאורך מסילת הרכבת עד שהוא מתמזג עם נחל איילון בפארק אריאל שרון.

הנחל עובר בין שכונת שיכונים ואזור תעשייה מזוהם לבין שדות חקלאיים ויישוב אחיעזר. הוא נשאר מנותק מהעיר, ופשטי ההצפה שלו פוגעים בעיקר בחקלאות. בהתבוננות קדימה מצאנו שני תרחישי קיצון. בראשון, שיוצא מקצב גידול האוכלוסייה בלוד (3.1% לעומת 2.2% בארץ), העיר ממשיכה להתרחב על חשבון שטחים פתוחים והנחל הופך לתשתית הנדסית של תעלות ומאגרים. בשני, "הנחל הוא העיר", התפתחות פנימית של העיר מחליפה את ההתרחבות החוצה, והנחל מקבל מחדש את תוואיו ההיסטורי ומקום של כבוד בלב העיר.

מרחב מספר סיפור, המשלב רצף אקולוגי משמעותי בין בתי הגידול והשמורות לבין רצף היסטורי מורשתי של מבנים ושבילים קיימים.

התכנון מבסס שימור פעיל באמצעות תשתיות חינוך, פנאי ונופש, כך שהטבע, ההיסטוריה, החקלאות והקהילה מתקיימים יחד בהרמוניה.

מטרות הפרויקט הן יצירת רצף, שמירה ושיקום אקולוגי, הנכחת מורשת וזהות מקומית, איזון בין פיתוח לשימור, שימור החקלאות ועידוד חקלאות מקיימת, והקהילה כמעטפת משמרת.

הפרויקט בוחן את מרחב הספר בנגב המערבי דרך צומת מעון, מתוך ציורו של ערן וולקובסקי, כנקודת מוצא לקריאה רב שכבתית של נוף, חקלאות, צמחייה, תשתיות וזיכרון.

הציור מפורק לשלושה מרכיבים: חקלאות, צמחייה ותשתיות. כל אחד מהם נבחן במחקר היסטורי שמראה כיצד התיישבות, חקלאות, ייעור ביטחוני וסלילת כבישים הפכו את הנגב משממה לנוף חקלאי מעובד. הנגב המערבי עבר מנוף מדברי למרחב אינטנסיבי וגדוש, שמסמנים בו גם אנדרטאות ישנות וחדשות. הן מעידות על מרחב זיכרון דינמי, ובמיוחד לאחר אירועי ה־7.10.

הפרויקט עוסק בהתחדשות מקטע ברחוב עמק רפאים בירושלים, מתוך זיהוי "מרחבים פרומים": אזורים שנותרו מנותקים מהמרקם העירוני בעקבות שכבות היסטוריות, שינויי בעלות ותהליכי פיתוח.

בשנים האחרונות הרחוב נמצא בתהליך שינוי משמעותי בעקבות פיתוח תשתיות התחבורה, ובהן הרכבת הקלה והרכבת הכבדה, המעצבות מחדש את אופיו ואת המרחב הציבורי. מתוך מציאות זו, הפרויקט מזהה את המרחבים הפרומים כהזדמנות ליצירת רשת של מרחבים ציבוריים חדשים, המחברים מחדש בין הקהילה, הרחוב והנוף. התכנון משלב בין אדריכלות לאדריכלות נוף מתוך תפיסה הרואה במבנה ובמרחב הפתוח מערכת אחת.

מצד לצד, בין בני ברק לרמת החייל, זורם הירקון כמרחב שלישי, מקום שאינו שייך לאף צד אלא מתקיים ביניהם.

הפרויקט מבקש להחזיר את הנחל אל מרכז הבמה: לשקם את הצמחייה, לפתוח את גדותיו ולאפשר לו לנשום, לזרום ולהפוך למרחב של שהייה ומפגש לצד שיקום אקולוגי. בגדה של בני ברק נבנה בימים אלה פארק אינטנסיבי, המותאם לחיי היומיום ולאוכלוסייה העירונית, ולצדו אנו מציעות לשקם ביצות ובתי גידול לחים, המאפשרים לטבע לשוב ולהתפתח כפי שהיה בעבר.

כחלק מעבודתי במשרד שפירא אדריכלים הייתי שותפה בתכנון הפרויקט, שאנו מגישים בימים אלה לעירייה לקראת ביצוע.

הרחוב סמוך לשוק רמלה, ולבקשת העירייה תכננו רחוב שמאפשר לקיים בו שוק כריסמס לצד ההתנהלות היומיומית של בתי העסק והמוסדות, הזקוקים לגישת רכבים ולחניה. התכנון מתבסס על שפה עיצובית בסגנון היסטורי: ריצוף אבן וגגונים להצללה, שמירה על עצים ותיקים ונטיעת עצים בעלי ערך תרבותי ומסורתי, ויצירת כיכר לשהייה המכוונת את הבאים אל השוק ואל העיר העתיקה.